גם את תגידי
"חבל שלא עשיתי את זה מזמן״
העצמה, ביטחון עצמי,
וחוויה של פעם בחיים
דרך צילום עירום אמנותי

כשאנחנו מדברים לפני צילומי עירום, אני שואל בין היתר: ״מי יראה את התמונות?״. התשובה לרוב ברורה - "רק אני, בן או בת הזוג, ואולי שתי החברות הקרובות". ההבנה הזו שהתמונות נשארות במעגל קרוב ואינטימי היא מובנת מאליה, אבל בהקשר הזה, אני תמיד אוהב לספר את הסיפור של חן שהצטלמה אצלי ובחרה לקחת את החוויה הזו צעד אחד קדימה.

בגיל 40 ו-50 קורה משהו שקשה להסביר אבל קל מאוד לזהות. נשים שמגיעות אלי בגיל הזה נושאות עמן סוג של נוכחות שנראה שלא הייתה שם בגיל צעיר. לא כי הכל פתור ולא כי הכל קל יותר, אלא כי הן כבר מכירות את עצמן. יודעות מה הן אוהבות, מה הספיקו ומה עברו. צילום עירום אמנותי בגיל הזה הוא לא ניסיון לחזור לגיל 25. הוא חגיגה של מה שהגעת אליו ושל מי שאת היום בזכות זה.

במשך עשרים שנות ניסיון שבהן אני מצלם, אחת ההתלבטויות המובנות והטבעיות ביותר שאני פוגש אצל נשים ששוקלות צילומי עירום אמנותי היא שאלת המגדר של הצלם. "אני לא בטוחה שאני מסוגלת להיחשף מול גבר", הן משתפות אותי בחשש. התשובה שלי מתחילה תמיד בהבנה עמוקה ומתן מקום מלא לחשש הזה. רק לאחר הקשבה נקייה, אני מציג את הדברים מנקודת המבט שלי, שרואה דווקא בהתמודדות הזו את הכוח העצום שיש בצילום עירום אמנותי לנפש.