בהרבה מהפוסטים הקודמים שלי כתבתי על ההשפעה הטובה של צילומי העירום על המצולמות שלי. (מי שלא קרא, די שיסתכל במכתבי התודה שקיבלתי). הפעם אני רוצה לדבר קצת על הצד שלי. קצת על המעורבות שלי בתהליך ועל האופן שבו נראים דברים מהצד שלי אחרי כמעט 20 שנות צילום עירום אמנותי.
תהליך
מי שהצטלמה אצלי יודעת שאני מסתכל תמיד על הצילומים כתהליך. את התהליך הזה אנחנו עוברים יחד ולכן אני מוצא את עצמי מעורב מאוד ולא רק משפיע אלא גם מושפע. מאוד מושפע.
ברב המקרים, כבר באחת השיחות הראשונות, אנחנו מנסים לברר מאיפה מתעורר הרצון לצילום עירום ומה עומד מאחוריו. אולי זה יפתיע אתכן אבל נשים לרוב לא מגיעות לצילומי עירום בגלל הרצון לחשיפה גופנית או בגלל סיבות הקשורות במיניות. בשביל אילו כנראה שלא צריך צילום עירום אמנותי מקצועי. הן גם לא מגיעות בגלל שהן חושבות שהגוף שלהן מושלם ורוצות להשוויץ (אגב, עדיין לא מצאתי את הגבר או האישה שחושבים שהגוף שלהם מושלם, אבל זה נושא לפוסט אחר).
מתחת לפני השטח
כשאנחנו מדברים על הרצון והסיבות להצטלם בעירום ומגרדים מעט את פני השטח, צפים ועולים נושאים מורכבים שהם הם הסיבה האמתית שעומדת מאחורי הפניה אלי. מגוון הסיבות האמיתיות גדול אבל נע סביב כמה עיקריות שהן (בסדר אקראי) הפחד מהזדקנות, חוסר היכולת לאהוב את הגוף, מקובלות חברתית, מחלה קשה, הצורך בחיזוק והעצמה, ועוד.
חיוך הולך וגדל
כל אחת מהסיבות הללו בפני עצמה היא עולם שלם של קושי יום יומי ומאבקים אישיים שלרוב נמשכים תקופה מאוד ארוכה, ומי שנושא אותם מחפש תרופה כבר לאורך זמן. בשיחות שלנו, עוד לפני הצילומים, אנחנו מנסים לבודד את הקושי ולחשוב יחד איך צילום עירום יכול לעזור. ברוב המקרים אנחנו יוצאים מהשיחה כשהגדרנו לעצמנו מה נרצה לצלם ומה יכול לעבוד טוב יותר. אגב, שלא יתקבל הרושם שהשיחה קשה ועוסקת כולה במצוקות, ממש לא! אחרי הכל אנחנו מתחברים כדי ליצור משהו יפה, כייפי וחוויתי יחד והחיוך גדל ככול שהתהליך מתקדם ;).
יוצאים מאזור הנוחות כדי ליצור
ברור שצילום עירום אינו מרשם לבריאות טובה. אבל אין ספק שהוא שונה לחלוטין מה״שימוש״ היום יומי הרגיל שאנו עושים עם הגוף והנפש שלנו. הוא מוציא אותנו מאזור הנוחות ולוקח למחוזות חדשים בהם ההקשבה, השיח, החשיבה והיצירה מאפשרים ואינם ביקורתיים ומטרתם אחת – לייצר חוויה טובה ומשמעותית ולצד זה, ליצור באמצעות הכלי שאנו נוטים לקחת כמובן מאליו – הגוף שלנו והנפש שלנו, ביטוי עצמי אמנותי בעל ערך.
אני מוצא לאורך שנות עבודתי, שעצם הדיון הזה, שמתקיים על סט הצילום, הינו בעל ערך רב וסגולות מרפא נפלאות. לא אחת אני שומע ״שנים של טיפולים פסיכולוגיים לא עשו את מה שסט צילום אחד עשה״ ו ״הייתי צריכה לעשות את זה קודם״ מה שמעיד לטובה על התהליך כולו.
השפעה חיובית בשני הכיוונים
כשאני עובר עם המצולמות שלי את התהליך, אני לוקח אל חיי שלי את החוזקות שהן מביאות איתן, את ההערכה שיש לי על שבחרו לאפשר לעצמן התנסות שאינה מובנת מאליה ואת הניצחון שלהן שקורה ממש לנגד עיניי. אני מרגיש אחרי סט צילומים כזה בעל זכות גדולה על שהאמינו בי ובעל מזל גדול על שפגשתי אותן וזכיתי לספוג מעט מעוצמתן.
לעולם לא אוכל לשכוח את החיוך והאופטימיות האינסופית והמדבקת של יעל שעוברת מחלה קשה מאוד, את חן שהגיעה עם חוסר בטחון עצמי מוחלט אבל עם שקט פנימי ראוי להערכה ומאז הצילומים נוסקת לגבהים, את קרן שחשבה שעודף משקל מהווה מחסום בכל צעד בחיים ולימדה אותי להתמודד עם זה שלי ולשמחתי גם אהבה מאוד את התמונות שקיבלה, את שלומית שמצאה עצמה לבד אחרי שנים רבות של נישואים והיתה צריכה עידוד ונתנה בתמורה אופטימיות, תובנות וכח ועוד רבות שבזכותן העולם שלי מרגיש טוב, מלא ומשמעותי יותר והעשייה שלי מרגשת אותי בכל פעם מחדש.
תודה
זו הזדמנות נהדרת בשבילי כדי להודות לכן, מי שהצטלמו אצלי על האמון שנתתן בי ועל שאפשרתן לי ללמוד מכן ולקחת לעצמי נתח מהאושר הרב שהבאתן אתכן אל סט הצילום.
שרון